Shabbath
Daf 40a
משנה: כְּלָל גָּדוֹל אָֽמְרוּ בַשַּׁבָּת. כָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִיקַּר שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. וְהַיּוֹדֵעַ עִיקַּר שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה חַייָב עַל כָּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת. וְהַיּוֹדֵעַ שֶׁהוּא שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה חַייָב עַל כָּל מְלָאכָה וּמְלָאכָה. 40a הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת:
Traduction
Il est une grande règle (générale) au sujet du Shabat: celui qui oublie tout le principe de la loi du Shabat, et a opéré plusieurs travaux en plusieurs samedis ne doit qu’un sacrifice de péché. Celui qui connaît le principe de la loi shabatique (sans détails) et a opéré plusieurs travaux en plusieurs samedis, est répréhensible, pour chaque jour (pendant la durée duquel on a oublié la solennité). Lorsqu’on sait qu’en ce jour c’est le Shabat, et que malgré cela on se livre chaque fois à de nombreux travaux, on est blâmable pour chaque travail capital. Celui qui accomplit plusieurs actions faisant partie d’une même sorte de travaux, ne doit qu’un sacrifice de péché.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כלל גדול אמרו בשבת. בגמרא קאמר דהא דקרי ליה כלל גדול משום דגדול שבת משביעית דאלו שבת איתא בין בתלוש בין במחובר ושביעית ליתא בתלוש אלא במחובר:
כל השוכח עיקר שבת. בין שהיה לו ידיעה מעיקרא מעיקר שבת ושכחה עכשיו שכסבור שלא נצטוו ישראל על השבת ובין שהיתה שכוחה ממנו בתחלה ולא ידע כלל מעיקר שבת כגון תינוק שנשבה בין העכו''ם או גר שנתגייר לבין העכו''ם וכגון קטן שמטבילין אותו על דעת ב''ד וא''צ להודיעו מן המצות:
ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת. על כולן משום דכולה חדא שגגה היא וילפינן לה מקרא דכתיב ושמרו בני ישראל את השבת וכתיב את שבתותי תשמרו דמקרא קמא משמע שמירה אחת לכל שבת ושבת ומקרא בתרא משמע שמירה אחת לשבתות הרבה. ומסתברא דקרא בתרא קאי על האי גוונא דלא ידע מעיקר שבת וכל השבתות אצלו חדא שגגה וחייב אחת על שבתות הרבה. וקרא קמא קאי על אידך בבא דבתריה שחייב על כל שבת ושבת:
היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתו' הרבה. בשגגת שבת שכסבור היה שהיום חול אבל ידע שמלאכות אלו אסורין בשבת:
חייב על כל שבת ושבת. שכל שבת ושבת שגגה בפני עצמה היא ואפילו לא נודע לו בינתיים מפני שהימים שבין שבת לשבת הרי הן כידיעה לחלק מיהו אינו חייב על כל מלאכה ומלאכה של כל שבת ושבת שהרי אין כאן שגגת מלאכות וכל מה שעשה בכל שבת בשגגה אחת של שבת עשה:
והיודע שהוא שבת. היום ועשה מלאכות הרבה בשגגת מלאכות שלא ידע שאלו המלאכות אסורות וכך עשה בשבתות הרבה:
חייב על כל מלאכה ומלאכה. של כל שבת ושבת. לפי חשבון המלאכות שעשה בכל שבת כך הוא מביא חטאות על כל שבת ושבת ואף על פי שבענין שגגת מלאכות אין מקום לומר הימים שבינתיים הוון ידועה לחלק שהרי נעלם ממנו איסורן ועד שילמוד לידע שהן מלאכות אסורות מ''מ אמרינן דשבתות כגופין מחולקין דמיין והלכך חייב על כל מלאכה ומלאכה של כל שבת ושבת:
העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת. אפי' הן כולן אבות כגון שזרע ונטע והבריך והרכיב וזמר שכל אלו אבות מלאכות הן ומענין מלאכה אחת לפי שהכל ענין אחד הוא שלהצמיח הדבר הוא נתכוין:
אינו חיוב אלא חטאת אחת. על כולן וכן אם עשה האב עם התולדות שלו אינו חייב אלא אחת דאין חילוק מלאכות לחטאות אא''כ המלאכות חלוקין הן זה מזה שכל א' וא' ענין בפ''ע הוא:
הלכה: כְּלָל גָּדוֹל אָֽמְרוּ בַשַּׁבָּת כול'. מָהוּ גָדוֹל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. שֶׁהוּא גָדוֹל מִכְּלָל שְׁבִיעִית. שֶׁהַשַּׁבָּת חָלָה עַל הָכֹּל וּשְׁבִיעִית אֵינָהּ חָלָה אֶלָּא עַל עֲבוֹדַת הָאָרֶץ בִּלְבַד. תַּמָּן תַּנִּינָן. כְּלָל גָּדוֹל אָֽמְרוּ בַּשְּׁבִיעִית. מָהוּ כְּלָל גָדוֹל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. שֶׁהוּא גָדוֹל מִכְּלָל מַעְשְׂרוֹת. שֶׁהַשְּׁבִיעִית חָלָה בֵין עַל אוֹכְלֵי אָדָם בֵּין עַל אוֹכְלֵי בְהֵמָה. וּמַעְשְׂרוֹת אֵינָן חָלִין אֶלָּא עַל אוֹכְלֵי אָדָם בִּלְבַד. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. כְּלָל גָּדוֹל אָֽמְרוּ בְמַעְשְׂרוֹת. מָהוּ כְּלָל גָדוֹל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. שֶׁהוּא גָדוֹל מִכְּלָל פֵּיאָה. שֶׁהַמַּעְשְׂרוֹת חָלִין בֵּין עַל דָּבָר שֶׁמַּכְנִסוֹ לְקִיּוּם וּבֵין עַל דָּבָר שֶׁאֵין מַכְנִיסוֹ לְקִיּוּם. וּפֵיאָה אֵינָהּ חָלָה אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁמַּכְנִיסוֹ לְקִיּוּם. וְאִית דְבָעֵי מֵימַר. מָהוּ גָדוֹל. מִיכָּן שֶׁיֵּשׁ לְמַטָּה מִמֶּנּוּ.
Traduction
En quoi consiste cette grandeur de la règle? C’est que, dit R. Yossé b. R. Aboun, elle est au-dessus de la règle pour la 7e année de repos, en ce que le repos shabatique concerne tout, tandis que la règle du repos agraire ne s’applique qu’à l’agriculture. -Mais on a enseigné ailleurs avoir dit une grande règle (285)(Sheviit 7, 1). pour la 7e année agraire? -En quoi est-elle supérieure? - Elle est au-dessus de la règle relative aux dîmes, en ce que la règle pour le repos agraire concerne toutes les croissances de la terre, servant soit aux hommes, soit aux animaux, tandis que les dîmes doivent être prélevées seulement sur ce que mangent les hommes. -Mais b. Kappara n’a-t-il pas enseigné qu’on appelle aussi supérieure la règle des dîmes? -La supériorité consiste, dit R. Aboun, à dépasser la loi de pea (angle dû aux pauvres); car la dîme est également due sur les produits que l’on entre en grange pour les conserver, comme sur ceux que l’on ne conserve pas; tandis que la loi de pea s’applique seulement à ce que l’on conservera. Selon une autre interprétation, le mot grand indique seulement qu’il y a de plus petites règles.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מהו כלל גדול. מפני מה שנה התנא כאן גדול. ומפרש ר' יוסי בר' בון מפני שהוא גדול יותר מכלל ששנה בשביעית בריש פ''ז ולקמיה מפרש לה מפני מה שנה התם נמי כלל גדול:
שהשבת חלה. איסור מלאכות שלה על הכל בין בתלוש בין במחובר ואילו שביעית אינו חלה האיסור מלאכות שלה אלא על עבודת הארץ בלבד כדכתיב לא תזרעו וגו' שאינו אלא במלאכת מחובר. ובשביעית דתני כלל גדול מפני שהוא גדול מכלל שנשנה במעשרות כדמפרש ואזיל:
ותני בר קפרא. בברייתא דיליה גם במעשרות כלל גדול משום שהוא גדול מכלל שנא' בפיאה שהמעשרות חלין וכו' כדתנן בפ''ק דמעשרות ואלו פיאה אינה נוהגת אלא בדבר שהוא מכניסו לקיום למעוטי ירק כדתנן בפ''ק דפיאה:
ואית דבעי מימר. דהיינו טעמא דקתני כלל גדול דמכאן שיש כלל למטה ממנו כדתנן לקמן בפרקין ועוד כלל אחר אמרו וכו' וזה אינו כולל הרבה כמו זה הכלל וקראו גדול וכן במעשרות לבר קפרא דתני התם נמי במתני' עצמה ועוד כלל אחר אמרו כל שתחלתו אוכל וכו' ואינו אלא לזה והכלל הראשון כולל ג' דברים:
Shabbath
Daf 40b
אֲנָן תַּנִּינָן. כָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִיקַּר שַׁבָּת. תַּנֵּיי דְבֵית רִבִּי. כָּל שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ עִיקַּר שַׁבָּת. רִבִּי לָֽעְזָר כְּמַתְנִיתָן. רִבִּי יוֹחָנָן כְּהָדָא דְתַנֵּי דְבֵית רִבִּי. הָא רִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר. כָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִיקַּר שַׁבָּת. הָא אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ כָּל עִיקַּר פָּטוּר. מִן מַה דְרַב תַּנֵּי מַתְנִיתָן וּפָתַר לָהּ. אֵי זֶהוּ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ עִיקַּר שַׁבָּת. קָטָן שֶׁנִּשְׁבָּה בֵין הַגּוֹיִם. הָדָא אָֽמְרָה. הִיא הָדָא הִיא הָדָא. הָא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל שֶׁאֵין יוֹדֵעַ עִיקַּר שַׁבָּת. הָא אֵינוֹ יוֹדֵעַ וְשָׁכַח חַייָב. מִן מַה דָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל רִבִּי אָבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה בֶּן חֲנִינָא. כָּל הָדָא הִלְכְתַא כְּרִבִּי לִעֶזֶר. בְּרַם כְּרַבָּנִן אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. הָדָא אָֽמְרָה. הִיא הָדָא הִיא הָדָא. בָּעוּן קוֹמֵי בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יָסָא. אַתָּ מַה שָׁמַעְתָ מִן אָבוּךְ מִן דְּרִבִּי יוֹסֵי. 40b אָמַר. כְּרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לוֹן רִבִּי חִזְקִיָּה. לֹא אָמַר כֵּן. אֶלָּא רִבִּי סִימוֹן בַּר זֵבְדָּא הֲוָה פָשַׁט עִם בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵה. וּשְׁמַע מִינָּהּ כְּהָדָא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר.
Traduction
Selon notre version de la Mishna, il est dit: ''Celui qui a oublié tout le principe de la loi du Shabat, etc.''; mais, selon la version de l’école de Rabbi, il est dit: ''Celui qui reconnaît pas du tout la loi du repos shabatique''. R. Eléazar adopte notre version de la Mishna, et R. Yohanan celle de l’école de Rabbi. De ce que R. Eliézer parle d’oubli, on pouvait supposer qu’en cas d’ignorance totale, il n’y aurait pas de culpabilité; mais puisque Rav adopte notre version de la Mishna parlant d’oubli, et que cependant il l’interprète dans le sens d’une ignorance complète, comme p. ex. l’état d’une personne restée captive depuis son enfance entre les mains des idolâtres, cela prouve que les 2 versions reviennent au même et qu’il y a pénalité dans les 2 cas. R. Yohanan vient de dire: la version adoptée par la Mishna parle d’ignorance totale des règles shabatiques; si donc, dans cet état, on oublie à chaque Shabat, est-on chaque fois condamnable? De ce que R. Samuel ou R. Abahou a dit, au nom de R. Yossé b. Hanina, que toute cette Mishna a été énoncée conformément à l’avis de R. Eliézer exprimé ailleurs (286)Il dit au Kritot 16a, que chaque acte est condamnable. Ce passage sera cité plus loin., et que selon les autres sages au contraire (son interlocuteur R. aqiba) on est passible une seule fois; on peut déduire qu’il y a analogie entre cette discussion et la nôtre (ici aussi, il n’y a qu’une pénalité). On demanda au fils de R. Yossé quel avis il avait entendu émettre par son père. R. Yossé, répondit-il, est conforme à l’avis de R. Yohanan. -Ce n’est pas ainsi, leur répliqua R. Hiskia, que cela s’est passé; R. Simon b. Zabda était à étudier avec le fils de R. Yossé, et il entendit de ce docteur que l’opinion tend à pencher (287)Ci-après, 19, même expression. du côté de R. Eliézer.
Pnei Moshe non traduit
אנן תנינן. במתני' כל השוכח עיקר שבת דמשמע שידעה ועכשיו שכחה ונוסחא דבית רבי אני לה הכי כל שאינו יודע עיקר שבת. ולקמן מפרש דלא פליגי לדינא אלא בנוסחא בעלמא:
ר' אלעזר. היה גורס כמתני' דידן ור' יוחנן היה גורס כהדא דתני בית רבי:
הא רבי אלעזר וכו'. השתא מדייק לשאול הרי לר''א דתני כמתני' דידן אם נימא דהא אם אינו יודע כל עיקר שלא למד מעולם כגון קטן שנשבה לבין העכו''ם דלקמיה פטור הוא דבעינן שיהא לו ידיעה בתחלה או לא ופשיט לה מן מה דרב תני נמי כמתני' ופתר לה איזהו וכו' כלומר איזהו השוכח עיקר שבת זה שאינו יודע עיקר שבת שהיתה לו שכוח מבתחלה כגון קטן שנשבה לבין העכו''ם ש''מ היא הדא היא הדא דתרוייהו חדא דינא אית להו וחיוב חטאת אחת:
הא אמר ר' יוחנן וכו'. כלומר וכן להא דאמר ר' יוחנן ותני כדבית רבי כל שאינו יודע עיקר שבת מי נימא לדייק הא אינו יודע ושכח כלומר שמחמת ששכח הוא שאינו יודע עכשיו חייב על כל שבת ושבת או לא ופשיט לה מן מה דאמר ר' שמואל וכו' לקמן בהסוגיא דכל הדא הלכתא ששנינו בכריתות כדמייתי לה לקמן אליבא דר''א דהתם היא ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת בשגגת שבת ובשבתות הרבה א''כ ש''מ היא הדא היא הדא דבתרוייהו אינו חייב אלא אחת על שבתות הרבה:
את מה שמעית מן אבוך מן דר' יוסי. היאך שמעות מאביך ר' יוסי אי תני כר' יוחנן או כר' אלעזר:
אמר. להם כר' יוחנן הוא דתני וכתנא דבית רבי:
אמר לון ר' חזקיה לא אמר כן. ר' יוסי מעולם ואדרבה דאלא כך שמענו דר' סימון בר זבדא היה לומד עם בנו של רבי יוסי ופשט ליה ההלכה ושמע מיניה דר' יוסי כהדא דר' אלעזר דתני כנוסחת מתני' דידן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source